הכרעת דין בתיק הע"ז 33798-02-10

1.         כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, הריני מזכה את הנאשם, מר אורי בראל, מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום שהוגש בהליך שמספרו ת"פ 33798-02-10 (להלן: "כתב האישום"),  על העסקת עובדים זרים בניגוד להוראות חוק עובדים זרים תשנ"א-1991  (להלן: "חוק עובדים זרים").

2.         בכתב האישום נשוא הכרעת דין זו נטען, כי ביום 30.1.03 בביקורת שערכו מפקחי משרד התמ"ת באתר בבניה, תחנת דלק "סונול" בכניסה הדרומית לקריית גת (להלן: "האתר"), נמצאו שני עובדים (להלן: "העובדים") אשר פרטיהם מצוינים בכתב האישום.

            על פי כתב האישום העובדים לא היו במועד הרלוונטי, מועד הביקורת, אזרחי ישראל ותושביה ולא היו רשאים לעבוד בשירותו של הנאשם.

            בכתב האישום נטען, כי בפועל העסיק הנאשם את העובדים בעבודות של הדבקת שיש באתר במועד הביקורת, ללא היתר כדין, ללא ביטוח בריאות ומבלי שהתקשר איתם בחוזה.

3.         בהתאם ייחסה המאשימה, מדינת ישראל, לנאשם עבירות על פי חוק עובדים זרים של העסקה שלא כדין, העסקה ללא חוזה עבודה והעסקה ללא ביטוח בריאות.

4.         בדיון ההקראה הודה הנאשם כי במועד הביקורת ביצע עבודות בניה באתר, ועם זאת הכחיש כל קשר לעובדים שפרטיהם מופיעים בכתב האישום. בהתאם כפר הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

5.         מהעדויות שבפני עולות העובדות הבאות:

א.        במועד המצוין בכתב האישום, חודש ינואר 2003, פעלה חברה בשם "סילבר סטון" חברה קבלנית לביצוע עבודות בניה, באתר נשוא כתב האישום, בעקבות זכייתה במכרז להקמת תחנת דלק (ראה: הודעתו של מר אביב צורי, המסומן מ/6 "חברת סילבר סטון זכתה במכרז להקמת תחנת דלק סונול בקריית גת").

ב.         הנאשם הוא עוסק מורשה אשר התקשר בחוזה עם חברת "סילבר סטון" והתחייב לביצוע עבודות ריצוף וחיפוי השיש באתר. לעניין זה נפנה לעדותו של הנאשם בפני אשר בתשובה לשאלת בא כוחו השיב:

            "בתקופה שאנחנו מדברים, עבדתי בחברת סילבר סטון, תחנת דלק בכניסה הדרומית של קריית גת, עשיתי עבודות חיפוי וריצוף..." עמ' 33 לפרוטוקול מיום 1.11.2012 שורות 14-15.

ג.         במועד הביקורת ה-30.1.03, נמצאו באתר שני העובדים אשר פרטיהם מפורטים בכתב האישום, עוסקים בעבודות חיפוי קירות.       

ד.         בדיקה שנעשתה במקום העלתה כי העובדים הנ"ל אינם מועסקים על ידי מי שרשאי להעסיקם על פי אשרת השהייה והעבודה בישראל הרשאי להעסיקם. לעניין זה רק אציין, כי המעסיק שעל שמו הייתה רשומה האשרה של אותם העובדים, שמו ד. לנדאו (ראה: תעודת עובד הציבור מחודש ספטמבר 2005), ונכון למועד הביקורת, דיווח כי עזבו את העבודה בשירותו (ראה: דוח תיאור האירוע של הגב' עופרית מלכא: "מבירור עם משרד הפנים התברר ששניהם ברחנים ואין להם אישורי עבודה").

6.         כאמור לעיל, מכחיש הנאשם כל קשר להעסקתם של העובדים. בהקשר זה סיפר הנאשם כי משלא הייתה שביעות רצון מקצב ביצוע עבודות החיפוי והריצוף באתר על ידו, לקחה חברת סילבר סטון על עצמה את עבודות החיפוי ובמסגרת זו הועסקו באתר אותם העובדים נשוא כתב האישום. לעניין זה נפנה לעדותו של הנאשם המספר:

            "בגלל שהאתר היה ענק, אז לי לא היה כוח גדול, אני קיבלתי עזרה מהחברה עצמה, העזרה זה היה פועל בדואי מרהט, בוודאי שאני לא זוכר את שמו, עברו כל כך הרבה שנים. קצב העבודה שלי בסופו של דבר, אחרי כמה ימים לא היה מספיק לחברה והם הכניסו קבלנים אחרים באותו תחום, בחיפוי של שיש, ואחר כך עברתי לריצוף בגלל שמישהו אחר המשיך את העבודה של השיש ואני עברתי לעבודות ריצוף באולם. אמרתי שזה היה בניין די ענק, היו שם ממש מאות מטרים של גם ריצוף וגם שיש" עמ' 33 לפרוטוקול מיום 1.1.2012 שורות 23-29.

7.         יוצא מכאן כי על אף ומודה הנאשם כי התקבל לביצוע עבודות הריצוף והשיש באתר, אין לייחס לו את העסקתם של העובדים הזרים שנמצאו באתר אליו - משהוא לטענתו לא היה הגורם היחיד אשר עסק בעבודות החיפוי והריצוף במקום.

8.         אוסיף עוד:

א.        העובדים נשוא האישום נלקחו למשמורת בתום הביקורת, והורחקו מהארץ בסוף מרץ 2003 (ראה: תעודת בירור פרטים לנוסע המצורף לתעודת עובד הציבור של הגב' זהבה קדוש). לפיכך ניתן היה לגבות עדות מאותם עובדים על זהות המעביד, דבר שלא נעשה.

ב.         הנאשם עצמו לא היה באתר במועד הביקורת, כאמור לעיל העובדים לא זיהו את הנאשם כמעבידם. בנסיבות הללו הקשר שנעשה בין הנאשם לבין העובדים, נעשה בעזרתו של מנהל העבודה מטעם חברת סילבר סטון ביום הביקורת (מר יוסף יוליוס) ועל ידי מי שמתיימר להיות נציג חברת סילבר סטון עד המאשימה, מר אביבי צורי, באמצעות מסמכים של חברת סילבר סטון שעניינם ההתקשרות שבין החברה לנאשם.

9.         לחברת סילבר סטון אינטרס ישיר בייחוס העסקתם של העובדים נשוא האישום לנאשם; ובכך להרחיק עצמה מאישום בעבירות נשוא הכרעת הדין. על רקע המציאות בה הקשר בין העובדים נשוא האישום לבין הנאשם מבוססת על עמדת בעל עניין (חברת סילבר סטון) - אי גביית עדות מהעובדים, על אף ואלה היו במשמורת כחודשיים לאחר מועד הביקורת ובשעה שהנאשם עצמו נקרא לחקירה לראשונה רק בשנת 2005, כשנתיים לאחר מועד הביקורת ובמועד בו העובדים נשוא האישום אינם בארץ - פגעה ביכולתו של הנאשם להתגונן. זאת משנמנעה ממנו האפשרות להוכיח באמצעות אותם עובדים כי לא הוא מעסיקם.